אני לא רוצה למות.
אני פתאום מצליחה להרגיש את זה.
אני לא רוצה למות,
ולפעמים אני אפילו אוהבת את החיים האלה.
היו לי רגעים קשים,
בהם למות היה נראה כמו אחלה פתרון,
או לפחות לא רעיון כל כך רע.
לפני כמה ימים הסתכלתי לשמיים,
הסתנוורתי נורא,
זאת הייתה השעה שבדיוק לפני השקיעה,
כשהשמיים צבועים בצבע צהוב כתמתם.
היישרתי מבט אל השמש,
היא ריגשה אותי.
נזכרתי בטבע.
בזכותה הבנתי.
אני מפחדת למות.
יש לי עוד כל כך הרבה לראות, כל כך הרבה לחוות, אני לא רוצה למות.
ועכשיו אני בוחרת לחיות.
למרות שהסיכוי למות רק הולך וגובר בכל יום, אני עדיין כאן.
ויש לי בשביל מה לחיות.
הטקסט נכתב בעקבות ה7.10
הסרטון מוקדש למען שובם של החטופים,
למען החיילים, המפונים, נפגעי הגוף והנפש ולזכר הנרצחים והנופלים🎗
תסריט: הילה שוורץ
צילום ועריכה: אוהד פיראן
משתתפות: הילה שוורץ ועינב שמוחה
שותפים/ות לעשייה: עינב שמוחה, מיתר בייל, עומר שטיינברג ואורי מרום
תודה לכל המשתתפים/ות והעוזרים/ות,
לעתיד טוב יותר❤
Comentários