לפני מספר חודשים חזרתי מחופשה קצרה בג'מייקה, שבה נפשתי וטיילתי כאחת האדם, אך גם, באופן בלתי נמנע כתלמידה שצועדת בדרך, והדרך כמו תמיד לא יוצאת לחופשות. לשמחתי גם בג'מייקה הרחוקה זכיתי להתבונן ולראות את השאלות, ההרהורים, התהיות והמחשבות שהדרך הציגה בפני, בהקשר ישיר לחוויה שלי באי הרחוק והמיוחד הזה. לאחר חזרתי החלטתי להעלות על הכתב את התובנה העיקרית שאליה הגעתי בעקבות מסעי בג'מייקה.
ג'מייקה הקסומה. על שום מה? למה היא השאירה בי תחושה ורושם כאלו חזקים? למה חזרתי שבויה בקסמה? הרי הייתי בעיירות חוף עניות, ומלונות יפים בחופים לבנים, הייתי במדינות פשוטות ודלות אמצעים ומדינות מתקדמות ללא רבב, הייתי במקומות עם אוכלוסייה חמה ומקבלת, וגם בכאלו שפחות, אז למה ג'מייקה נחרטה במוחי המתייג והממיין תחת הכותרת – 'קסומה'?
אני חופרת בשאלה, והתשובה מתגלה כפשוטה: "back to creation". כשמדריך התיירים (והשף המקומי), אמר לנו את המשפט הזה ללא הרף לא טרחתי לחפור בנושא, התשובה המיידית היתה ברורה וקפצה אליי מכל עבר.
חזרה לבריאה - חזרה למקורות. באותו סיור בן שעה בכפר הולדתו של השף המקומי, החיבור לאדמה, לטבע, ולמורשת של העם שלו היתה נוכחת סביבנו, בכל דבר שעשה ואמר. הלכנו שבויים בקסמיו ובאנגלית השבורה שלו (השפה הרשמית בג'מייקה, פטאוה, היא אנגלית שבורה, ונשמעת כאילו נלקחה מסרט של גנגסטרים שהיית רוצה להיות חלק ממנו), מקשיבים ומנסים להבין כל מילה. על הדרך הראשית מלאת הצמחיה, הוא עצר והסביר, צמח צמח, עלה עלה, מה שמו, כיצד לבשל אותו, מהן סגולותיו הבריאותיות, ערכיו התזונתיים, ובאיזה תבשילים ניתן למצוא אותו. וכך גיליתי, בסיור של שעה, על צמח שטוב להרגיע איתו עקיצות מגרדות, צמח שמרפא כאבי בטן, עלה אחד שמריח כמו ראש שום שלם, פרי ענק שלאחר טיגון הוא מזין וממלא כמו לחם, שלל פירות מקומיים שטובים למערכת העיכול, לעור הפנים והגוף, לשימון המפרקים והרשימה עוד ארוכה.
יחף, בחצר האחורית של הכפר שלו, הלך, קטף והסביר, וידע כל מה שיש לסביבה שלו, לאדמה שעליה גדל להציע, והאדמה? פורחת. הכל ירוק, ומלבלב, לא תראו פה ניצול יתר, לא תראו פה אוזלת משאבים. הטבע, הכפר ותושביו הם אחד. אני חי מאמא אדמה ולכן אשמור עליה בחזרה. השכן שלידי הוא אחי, וגם התיירת הלבנה שעברה מולי. מדובר בהרמוניה קסומה.
מכל בית נופפה אלינו יד, קטנה או גדולה, חייכו אלינו פנים, צעירות או מחוסרות שיניים, "שלום אחי! שלום אחותי!" הם צועקים לכל דורש, גם לתיירים הלבנים מאד שחולפים לפניהם.
אך האם זה כך? האם הכפר האידיאלי ההוא, בתוך הג'ונגל לצד מפלים, האם הוא מייצג את כל ג'מייקה? האם הוא מייצג כל ג'מייקני? זה כמעט טוב מכדי להיות אמיתי.
החיים בעיר, כמו בכל עיר, חשפו צד נוסף לאי הקסום - הצד העירוני. נכון לא הכל פה נקי וירוק ומכבד את האדמה, אבל גם בעיר העמוסה, מלאת המכוניות, הלכלוך ותרבות הצריכה, נשקף משהו אחר.
איזושהי שמחה, תמימות כמעט, אהבה והכרת תודה על מה שיש לך, על מי שאתה. כל אדם ברחוב ישמח לספר לך מאיפה הוא בא, מה המורשת שלו. כל אדם ברחוב ימהר לעזור לך, לדבר איתך. "אחי, אחותי".
יש קסם פשוט באי הזה. באנשים שלו, בהשקפת עולמם.
והמשפט "חזרה למקורות" נצבע ברובד נוסף, עם גוון מעט יותר עמוק.
חזרה לבריאה, למקורות…
השימוש במילה חזרה מרמז לי, כתלמידה, שלא מדובר בתמימות שאותה ראיתי בהתחלה, כלומר, לא מדובר בכפר ההוא, באמצע הג'ונגל, שמחובר בקושי לחשמל וכל תושביו מסתובבים שמחים ברחובות וסוחרים בטובין של הגינות שלהם. לא מדובר בראשוניות של הבריאה הראשונה והפשוטה, "הדלה" והטבעית.
מדובר בחזרה, מדובר בראש ובראשונה בהכרה, שהיום, אנחנו רחוקים מהבריאה ועלינו לחזור אליה, רחוקים מנקודת ה-0, רחוקים מהאמת הראשונית והפשוטה, מהאחדות, אבל יחד עם זאת, יד ביד, מדובר בכמיהה לחזור לאותה נקודה, לאותה התחלה, לאותה אמת. חזרה לבריאה וליצירה, עם האמצעים שיש לנו היום, חזרה לאחוות האמת, לאחדות של כולנו כבני אדם שחולקים את אותו DNA אחד עם השני ועם האדמה.
ומה זה אומר לגבי? מה אני לוקחת מג'מייקה לחיים של כאן? בתל אביב 2020? זה אומר שגם אם אני גרה בעיר, ואין ברשותי חצר ענקית לגדל בה את ארוחת הערב שלי, עליי להשתדל לאכול בפשטות, עם מה שמיטיב עם הגוף שלי ומיטיב עם הסביבה. גם אם יש ברשותי טלפון חכם, מחשב וחמש טלוויזיות בבית, עליי להשתדל כמה שאוכל לחייך לאנשים ברחוב, להושיט להם יד, לפתח שיחה, לראות בהם את אחיי ואחיותיי. שגם אם אני לא רוחצת בנהר בכל בוקר אלא פותחת את הברז בקומה החמישית, עליי לדאוג ולפעול למען צמצום הזיהום של מקורות המים שלנו.
גם אם אני, ואתם, רחוקים שנות אור מלחיות בכפר קטן בג'ונגל עלינו לעבוד קשה ובחריצות על מנת להתקרב לאחווה, לאחדות, עם האנשים ועם הטבע. עלינו לעבוד קשה ובחריצות על מנת להתקרב חזרה למקורות שלנו, לטבע ולאחדות עם אמא אדמה. ביחד, על ידי שינוי של הרגלים קטנים בחיינו, באמצעות הכלים שיש לנו היום, עם הידע שצברנו ועם כל החוכמה שנגלת לנו, נוכל לאהוב בפשטות, להוקיר תודה לאמא אדמה, ולהושיט יד לאחינו, גם אם הם נראים שונים מאיתנו. באהבה, מאי