שיעור על אהבה מאמא תרזה / רינת אלטאוז

מכירים את זה שהקשר שאתם נמצאים בו מעלה בכם קושי, ואז גם עולה תובנה לגבי אלמנט המשיכה

והדחייה בתוך הקשר? ההסכם שחתמתם עליו מתבסס על נקודת ציון שנועדה לפתח אתכם, בין אם בהקשר זוגי, חברתי, עסקי או כל הקשר אחר.

המילה קשר, מזכירה שיש חיבור - גוף שנמשך לגוף, וכמו שני מגנטים, הכל תלוי מאיזה צד החיבור מתבצע. או כמו מראה, תלוי מאיזה כיוון נסתכל על עצמנו שם. לעיתים יש משיכה, ולעיתים, לא משנה כמה ננסה להתחבר, לא נצליח. וזה יהיה רגע בו יעלה קושי להיות בקשר. 

ולכן בכל קשר, ככל שמעמיקים בו, עולה הבנה שיש גם רגעי קושי, ושעלינו להתעלות מעל עצמנו ומעל הקושי. לא להתעלם מהקושי, אלא לשים לב אליו ולגדול מתוכו, ובעיקר להתמיר אותו, לאהבה. 

אבל מהי אהבה?

אתמול התקיים שיעור במרכז שלנו על אמא תרזה, אחת מהמורות מעוררות ההשראה ביותר שהאנושות שלנו הכירה, במהלכו שאלנו את עצמנו שאלות שעוסקות במאפיינים של האהבה. המורה שלנו דיבר על שני אופנים להיות באהבה: אהבה שמבוססת על שיקולים חיצוניים וחומריים, שתלויה בדבר, ויש בה כמו סחר חליפין של נותן ומקבל. היא מתחזקת את עצמה בהתאם לציפיות ולמענה על הצרכים שאיתם באים לאהבה. צורת האהבה הנוספת, היא הרוחנית – זו האהבה שביננו לבין האל, ביננו לבין החלקים הגבוהים בתוכנו ובעולם. היא מזכירה חסד, קבלה עמוקה של הנשמה, גם כשקשה, גם כשעולה פחד, ובכלל - היא פשוט אהבה. אפלטון דיבר על האהבה הרוחנית, שהיא סוג של ״געגוע נוסטלגי״. נשאל - מי מתגעגע למה? הנשמה מתגעגעת לחזור לשלווה שבאחדות, להתאחד עם היופי שבכל דבר. גם ברגעים הקשים ביותר. 

קצת על אמא תרזה

היא חיה בין השנים 1910-1997. בגיל 12 שמעה את קולה הפנימי שקרא לה להתחבר לאהבת האל, והיא נשלחה ללמד ילדים בהודו. שם היא נחשפה למגוון פניו של הסבל – אנשים מצורעים, מחוסרי בית, רעבים, ועוד. בגיל 36, היא תיארה רגע מסוים – "The call within the call" – הקריאה הזו הובילה אותה לצאת מהעיסוק הרגיל במנזר, ובעקבותיה החלה לעבוד עם העניים שבעניים והמסכנים שבמסכנים. היא אספה אנשים שנמצאו על סף מוות, חבשה אותם, חיבקה אותם, נתנה להם חסד ואהבה. מדוע עשתה זאת? כי אלה אנשים שלא חיבקו אותם, שלא זכו לתמיכה או לאהבה – והיא יכלה לתת להם את כל אלה. היא העניקה להם אור, ובעיקר המשיכה בהתמדה לטפל באנשים כאלה ברחבי העולם, קיבלה אותם ונתנה להם מקום. היא מתארת את האהבה והנתינה שלה:

"כשאתה נזכר במה שאתה באמת, אתה מוליד סוג אחר של אהבה שהיא לא מעייפת, היא פשוט אהבה". 

אפשר לכנות את מה שאמא תרזה דיברה עליו 'אהבה רוחנית'. והתופעה הזאת מתקשרת לרגעים בהם אנו מתעלים מעל עצמנו, מקריבים ונמצאים בנתינה מתוך חמלה ואהבה. אנו יכולים לפגוש אותם גם בסביבה הביתית והקרובה לנו: למשל כשהילדה שלכם מבקשת מכם מרחב בטוח רגע לפני השינה, ואתם בוחרים לוותר לרגעים על העייפות ועל הרצון כבר לפרוש לזמן עצמי מול טלוויזיה, ובמקום זאת אתם פועלים מתוך חמלה ואהבה אליה – מקריאים לה סיפור, שרים איתה שיר ערש או רק נמצאים איתה ומחבקים ומלטפים. או מקשיבים כשחברה כועסת עליכם או מאשימה אתכם, ובמקום להגיב, אתם בוחרים להיות איתה ולהעניק לה ממקום של הכלה חומלת. כמובן שניתן גם לזכור את עצמכם בתוך הסיטואציה, ולבקש לדבר על האירוע כשהסערה חולפת.

ולזכור, כשהמחשבות והרגשות מנסים לשלוט, ואומרים לנו שיש כאן אי צדק, עולה כעס שמבקש תגובה מיידית. אלה רק רגשות, רק מחשבות. והמיידיות לא תפתור דבר, מלבד עוד ליבוי של הרגשות וכניסה למעגל אינסופי, נצחי של סבל. במקום זאת - לנשום, לחייך, לנסות לראות את היופי שבדברים. ולגבי התמודדויות גדולות מימדים, למשל: הרעב בעולם, כל האנשים הבודדים, היתומים או כל הסובלים למיניהם, בין אם זה סבל שלך או של אחר; גם שם, לזכור שיש לנשום, ואז – להשקיע במקום שכן ניתן לפעול בו. לא מתוך דחף או מצוקה, שיובילו לעוד סבל, אלא להתחיל עם הדברים שכן אפשר לשנות – כמו את עצמך למשל. אפשר גם לתת יד לחבר, או להתנדב במסגרת מאורגנת כדי להיות חלק מהאור הגדול שיכול להשפיע במימדים הגדולים יותר.

בשנת 1985, באיצטדיון וומבלי בלונדון ובאיצטדיון ג'ון קנדי שבפילדלפיה במקביל, התקיים קונצרט בין-יבשתי עצום, שמטרתו הייתה גיוס תרומות לרעבים בעולם. זה קונצרט שגייס כספים למאבק ברעב באתיופיה, בזכות כוחם של מוסיקאים מובילים, ביניהם דיוויד בואי, ה-דייר סטרייטס, קווין, סטינג, בוב דילן, יו טו (בונו) ועוד רבים. הם דיברו וניגנו. בקרב המשתתפים הייתה התרגשות גדולה, ונראה שהיו רגעים של אהבה רוחנית שם. האהבה הזו הצליחה לחבר בין האמנות ובין הרוח, ויחד הן היוו צינור לחלקים הגבוהים בכל אחד. ככל שההופעה נמשכה, היו עוד רגעים עילאיים – האמנים דיברו והסבירו את המשמעות של החוויה שלהם ברגע ההוא. היה רגע מדהים בו דיוויד בואי ויתר על השיר שתכנן לשיר, והציג במקומו סרט על המצב כפי שהוא באתיופיה. ככל שהם שיתפו לגבי הכוח שיש להם ביחד, ושיש לכל אחד להשפיע, כך הם הובילו עוד אנשים לקחת חלק, לתרום מעצמם, וזה היה מעורר השראה כל כך. "the individual was not powerless" מסר חזק של בוב גלדוף, ממארגני האירוע. תזכורת לכך שיש לכל אחד יכולת לשנות, להשפיע, וגם שפעולה אישית יכולה להוביל להשפעה ואהבה גם ברמה גלובלית.

אחד המתופפים שניגן בקונצרט סיפר לאחר שנים רבות, שבזמן ההופעה ואחריה הם ראו את הסכום הכי גדול שהצליחו לגייס לעזרה, והבינו שיש להם היכולת לגרום לאנשים להתגייס. ההשראה והאנרגיה שהייתה שם הייתה עצומה. אך הוא סיפר שלא פגש את מי שזכה לתרומות ולעזרה שהגיעה בזכותן, אלא רק שמע על הכספים, המסלול שלהם והיעד אליו הגיעו.

בגיל 70+ דפק בדלת ביתו שליח של ארוחה שהזמין ממסעדה מקומית. השליח הודה לו. הוא סיפר לו שהוא אחד הילדים ושבזכותו הוא חי היום. סיפר לו שהוא חי בבית היתומים שהעמותה של ההופעה הקימה, ובזכותו הוא חי חיים ראויים. 

האהבה היא לראות את היופי, לתת גם כשקשה, ולזכור שהחסד עובר דרכנו אל העולם. הדרך לעשות זאת היא פשוט לפעול, לאהוב ולהעניק. לזכור שאנו לא לבד, וככל שניתן, נרגיש מלאים יותר ומאוחדים יותר. וברגע שאנו פועלים, אנו מגלים כמה גדול הכוח שבנו.

וזה אולי המסר החשוב ביותר: לכולנו יש את היכולת להיות הגשר, להכניס חמלה ותקווה לעולם. לדעת שגם צעד קטן – חיוך, חיבוק, הקשבה או שעה אחת של התנדבות יכול להיות עולם ומלואו עבור מישהו אחר. הכוח הזה מתגלה לא רק במעשים הגדולים, אלא גם בתוך מערכות היחסים הקרובות שלנו: כשאנחנו בוחרים לפעול מתוך אהבה, לראות את היופי שבדברים, להוקיר זמני איכות עם חבר או חברה ולהתקרב בתוך המשפחה על אף הקשיים. דווקא שם, במפגשים היומיומיים אנו לומדים שהאהבה היא לא דבר רחוק, אלא דרך חיים שנוגעת בכולנו.

ולסיום, אוסיף כאן עוד טקסט של אמא תרזה, שנתנה השראה כל כך גדולה – בנושא נתינת האור שלנו:

"אם הינך מוצאת שלווה ושמחה,

אחרים עשויים לקנא;

היי שמחה בכל מקרה.

את הטוב שהינך עושה היום,

אנשים נוטים לשכוח מחר;

עשי זאת בכל מקרה.

תני לעולם את המיטב שלך,

וזה לעולם לא יהיה מספיק;

תני לעולם את המיטב שלך בכל מקרה.

ובימים בהם זה נראה יותר מדי,

פשוט עשי את שתוכלי בכדי לעבור את היום;

משום שנשמות פועלות דרכך בכל מקרה.

אנשים נוטים לחוסר אחריות,

חוסר הגיון והם מרוכזים בעצמם;

סלחי להם בכל מקרה.

אם הינך אדיבה,

אחרים יכולים להאשים אותך באנוכיות ובמניעים נסתרים;

היי אדיבה בכל מקרה.

אם הינך מצליחה,

תזכי בכמה חברים מדומים ובכמה אויבים מושבעים;

היי מצליחה בכל מקרה.

אם הינך כנה וגלוית-לב,

אנשים עשויים לרמות ולבגוד בך;

היי כנה וגלוי-לב בכל מקרה.

את שהינך בונה לאורך שנים,

מישהו עשוי להרוס בן לילה;

בני בכל מקרה.

את רואה בסופו של דבר,

זה בינך ובין האל;

זה לעולם לא היה בינך לבין מישהו אחר בכל מקרה. "