מעניין איך מרגישה טיפת גשם
ברגע הזה בו היא נופלת לים.
ממש לפני שהיא מתמזגת להיות איתו אחד.
נפרדת מהענן, מהשמים, חוזרת לאדמה,
נכנעת לכח המשיכה ליפול מטה.
אלו שניות ספורות, שעבורה הם אולי חיים שלמים?
רגעים בהם היא בפני עצמה, לא ענן ולא ים.
רגע אחד את טיפת גשם
נופלת נפילה חופשית
את בפני עצמך,
מתוקה וטיפתית
נתונה לכוחות הרוח והמשיכה
מרגישה בודדה וחופשיה.
עד שבים את נבלעת
יותר את לא את
ומצד שני,
את אוקינוס שלם
ואת שייכת
כלכך שייכת.
אבל את נזכרת... ברגע הזה,
בחורף שעבר
בגלגול חיים שבו היית טיפה אחת,
ואת נזכרת שאפילו שהיה זה רק רגע קט-
שכחת.
טיפת גשם קטנה, שהיא עולם ומלואו
נפלה לי על המצח,
נספגה בעורי מבלי להיזכר,
שהיא נצח
כתבה עינב שמוחה, תלמידה ומתנדבת במרכז אנטאקראנה.