הגעתי לשיעור יוגה במקרה, או שלא במקרה, בחדר הכושר המקומי. הייתי סטודנטית למשפטים בתחילת שנות העשרים של חיי.
בשני העשורים שקדמו לאותו שיעור לא עסקתי בספורט. עברתי פציעה שכמעט הותירה אותי משותקת בכיתה ה', וכתוצאה ממנה סבלתי מכאבי גב ותחושה כללית של חוסר נוחות. אם זה לא מספיק, התחלתי לעשן בכיתה ח'. כך שהפגישה הראשונה שלי עם היוגה, תרגול מאוד פיזי לכל הדעות, לא הייתה נוחה או קלה.
אחרי התרגול חזרתי הביתה ולעולם לא אשכח את התחושה של הכאב, אך הפעם זה היה שונה. זה היה כאב של שינוי, של יציאה מדפוסים מזיקים, של צמיחה. והיה שם עוד משהו... בתוך הקצב המהיר של החיים והבליל של מילים, מחשבות, רגשות, פעולות, דעות שלנו ושל אחרים, היה שם רגע של שקט. משהו שהוא מעבר למילים. שנים תיארתי את הרגע הזה, כתחושה של חזרה הביתה.
לתפיסה המטריאליסטית בה חונכתי אני, וכנראה גם רבים מכם, ידמה התרגול של היוגה במבט ראשון כאמצעי לפתח יכולות פיזיות מרשימות. והוא אכן כזה, התמדה בתרגול הופכת את המתרגלים לחזקים יותר וגמישים יותר. אולם זו איננה מטרת התרגול ואפשר אף לומר שזו רק תופעת לוואי של פיתוח יכולות פנימיות חשובות בהרבה.
בכמה מילים, המילה יוגה נגזרת מהמילה בסנסקריט יוג' שמשמעותה להתאחד, והמילה יוק שמשמעותה לכוון, לרכז את תשומת הלב. הכוונה היא לאחד בין הנשמה והתודעה. יוגה היא הגבלה של תנודות התודעה, מצב בו החושים מתכנסים פנימה ולא מופרעים על ידי גירויים חיצוניים או פנימיים. במצב זה, התודעה שלווה ואנחנו יכולים להתמזג עם המהות של עצמנו, לפי היוגה - הנשמה, ולחוות שלווה נצחית, מצב הנקרא סמאדהי.
בעולם בו הסחות הדעת הולכות ומתרבות ונדמה כי קצב החיים הוא כמו מאיץ חלקיקים ואנחנו כמו חלקיק בתוכו נזרקים במרוץ, מדבר אחד למשנהו, העיקר להספיק הכול לפני שייגמר לנו הזמן... התרגול של היוגה מאפשר, באופן שכמעט מנוגד לחינוך המערבי, לעצור את המרוץ. לא למהר להגיב, לא למהר לעשות. לשהות.
אז למה זה טוב לעצור או לשהות בעידן שלנו שהכול קורה מהר וכבר קיבל את השם 'עידן הרפרוף'? בתוך הפגישה האינטימית הזו עם עצמנו, בתוך השקט, יש לנו הזדמנות לכוון את המבט פנימה. זה נקרא פרטיהארה, התכנסות החושים.
כשאנחנו מפתחים את היכולת להתבונן פנימה בתחושות בגוף, במחשבות וברגשות ולא ממהרים להגיב, אנחנו מפתחים את היכולת להכיר את עצמנו ואת החלקים השונים שבתוכנו.
על זה נאמר ביוון העתיקה "דע את עצמך ותדע את העולם ואת האלים". כלומר - מי שרוצה להבין את העולם צריך להפנות את המבט פנימה.
כשניטיב להכיר את הרכיבים השונים בעצמנו, ניטיב לראות שחלקם שייכים לזמני. כמו הגוף הפיזי שנולד ומת, המחשבות והרגשות שלנו, הדעות, גם הן זמניות וברות חלוף ולפי הפילוסופיות העתיקות של המזרח שייכות לעולם האשליה, המאיה, המונע מאתנו לראות את הדברים כפי שהם.
מתי לאחרונה קבעתם פגישה עם עצמכם וכיבדתם את עצמכם מספיק, כדי לשאול מה שלומכם? איך הלב שלכם מרגיש? האם אתם מאושרים? האם אתם מרגישים בכיוון? האם אתם מרגישים משמעותיים?
10 תובנות מ-10 שנים של תרגול יוגה
1. התאהבו בלהיות בדרך. הדרך הרבה יותר חשובה מהתוצאות או מהפירות של העשייה. תאהבו את מה שאתם עושים ואז תאהבו את הדרך.
2. למדו לאהוב את המאמץ ותתאמצו לעיתים קרובות. המערב קידש את הנוחות אך באזור הנוחות לא קורה כלום ואילו התפתחות, אבולוציה, זו תכונה אינהרנטית של כל יצור חי. התפתחות= אושר.
3. תפתחו סקרנות ותתבוננו בחיים. תגלו ששעמום זה דבר שלא קיים באמת, זה רק חוסר ערנות. אין רגעים מתים, אין רגעים שחוזרים על עצמם. כך תוכלו להחזיר לעצמכם את מצב הילד שאבד, ותתאהבו שוב בלהיות בחיים.
4. אל תשוו את ההצלחה שלכם לזו של אחרים, לכל אחד הדרך שלו ולכל אחד המכשולים והאתגרים שיפגוש בדרכו. אל תשפטו, לא את עצמכם ולא אף אחד אחר.
5. יש קשר ישיר בין הנשימה והתודעה לכן הנשימה היא מורה דרך חשוב. לימדו להתבונן בה והיא תספר לכם הרבה על המקום בו אתם נמצאים בכל רגע.
6. הכול שואף לאיזון (הומאוסטזיס), לפעמים אנחנו רק צריכים להפסיק להילחם וללמוד לסמוך.
7. עלינו לשחרר את המחשבות שלנו על מי אנחנו ואיך הדברים צריכים להיות, ולהסכים להיות מי שאנחנו כאן ועכשיו. זה נשמע קל אך זה אחד התרגולים הקשים. לדעת ולהאמין שאנחנו בדיוק במקום. שאין פה טעות או בלבול.
8. כל מערכת יחסים היא שיקוף של מערכת היחסים שלנו עם עצמנו. וודאו שהתרגול נעשה מתוך הקשבה ואהבה, אחרת זה האגו שמוביל.
9. הישארו צנועים, לא משנה מה.
10. הרוח והחומר הם אחד. הרוח נותנת את המשמעות לכל מעשה והחומר את הביטוי. אל תאפשרו מעשה שאין בו משמעות או רוח שאין בה עשייה.
אני אאחל לכולנו שנצליח לעצור ולפגוש את עצמנו באמת.
כי חופש אמיתי לא נמצא בחופשה הבאה או בסיפוק כל מאוויינו, אלא ביכולת למצוא בית פנימי בתוכנו, ואשר מתוכו נמצא את ייעודנו ונגשים את מלוא הפוטנציאל הטמון בנו...
