על חוכמה עתיקה, שחיקה וצרכנות רוחנית
כאשר אנחנו מסתכלים אל עבר השמיים אנו יכולים לראות המון כוכבים, במידה ומתמזל מזלנו, אף לראות כוכב נופל. אבל עובדה מעניינת היא שחלק גדול מהכוכבים שאנחנו רואים - כלל לא קיימים. הם כל כך רחוקים מאיתנו, כך שלאורם לוקח מיליוני שנות אור להגיע לעולמנו. תופעה זו גורמת לכך שגם אם ברגע מסויים הכוכב הפסיק להתקיים, אורו ימשיך להאיר את גרמי השמיים בעולמנו עוד שנים רבות לפני שיעלם כליל.
באותו האופן, אור החוכמה של מצרים העתיקה מנצנץ בעולמנו כבר חמשת אלפים שנה, למרות שאותה התרבות אינה קיימת עוד בעולמנו. אנחנו רק יכולים לנסות ולשער מה הייתה אותה תרבות מסתורית וקסומה, ולהתפעל משרידיה, אך את האמת לא נדע. יצאתי למסע למצרים כדי לחוות טיפה מתוך אוקיינוס המסתורין והעוצמה של תרבות זו, ומה שגיליתי היה יוצא מהכלל. חזרתי עם לא מעט תובנות, חלקן משנות תודעה וחלקן אף משנות חיים.
מצרים העתיקה היא אנגימה בכל העולם, מלאת סודות ומלאת חוכמה. כולנו מכירים את הסיפור המפורסם מהתנ״ך על יציאתם של בני ישראל ממצרים העתיקה, שהיא ארץ עם תרבות שהתקיימה כבר לפני למעלה מ-5,000 שנה. סיפור היציאה ממצרים הוא סיפור נפלא, מלא בניסים ומשמעויות נסתרות ועמוקות. הסיפור מסמל יציאה מעבדות לחירות פיזית, תודעתית ורוחנית. מצרים מסמלת את המקום הצר והאגואיסטי של התודעה שלנו. החלק הסיפורי מדבר על כך שבני ישראל, שהיו עבדים של המצרים, בנו את הפירמידות - או לפחות כך סיפרו לנו כילדים, למרות שאין על כך אזכור במקרא. שם כתוב שבני ישראל בנו ערי מחסן מצריות.
אך במבט עכשווי בביקור במצרים, נדהמתי לגלות שהבנייה ה״פרימיטיבית״ של הפירמידות העצומות ושאר המקדשים, לא נעשתה בצורה פרימיטיבית כלל, אלא ברמת בנייה, גימור ודיוק בלתי נתפסות. מאות אלפי חריטות באבן, ואפילו בגרניט, בלי אף טעות, לבנים במשקל של 2.5 טון ויותר שהונחו אחת על השנייה בדיוק מושלם, וללא צורך בבטון. וזה בעצם רק חלק קטן מיכולות הבנייה הבלתי ייאמנו שלהם.
בנוסף לכך, בתוך הפירמידות ישנה קרינה רדיואקטיבית הגבוהה פי 6 מהרגיל, ועוד אנרגיות נוספות שאי אפשר היה למדוד אלא רק להרגיש. כמו לחות עצומה וקושי לנשום. כך שלעשות שם מדיטציה (אם מצליחים לשכנע את השומר לא להפריע) זו בכלל חוויה שלקחה אותי לעומקים אחרים.
מעבר לחוויה המיסטית, זה אומר שאי שם לפני 5,000 שנים או יותר, אנשים או ״חייזרים״ או כוחות על כלשהם, הצליחו לבנות מבנים שבני אדם בני ימינו יתקשו מאוד לבנות, אם בכלל יצליחו. וזה עוד כאשר יש לנו כיום טכנולוגיה מאוד מתקדמת שלא הייתה קיימת בעבר, מה שמעלה יותר שאלות מאשר תשובות לגבי היכולות והכישורים שהיו לאותם אנשים באותה תקופה.
בנוסף ליכולות הבניה המרשימות שלהם, היה לאותה תרבות גם ידע נרחב בחניטה של מומיות. ראינו זאת כשהיינו במוזיאון החדש בקהיר, שם הציגו את המומיות המקוריות של מלכי ומלכות מצרים. הם הצליחו לשמר גופות אדם, כולל עור, ציפורניים, שיער ושיניים במשך אלפי שנים - הישג מרשים למדי. זה כמובן החלק הפיזי, שיכול להצביע עד כמה הידע שלהם וההתעסקות עם המוות היו יוצאים מהכלל.
נקודה משונה ומפתיעה שגיליתי במהלך המסע, היא שיש מדענים שסוברים שהמצרים מתקופת המומיות של לפני 5,000 שנים לא היו אלו שבנו את הפירמידות או את הספינקס המדהימים. על הפירמידות עצמן אין אף חריטה או סמלים כמו שנמצאו בשאר המקדשים מהתקופה ההיא, ובאף אחד מהמקדשים אין תיאור כיצד הפירמידות נבנו. בנוסף, ישנם סימני שחיקה שנמצאו על הספינקס שנמצאו מתאימים לשחיקה הנובעת ממים, ולא מחול. דבר זה מרמז שבעבר, היכן שנמצא הספינקס עבר נהר הנילוס, שכיום רחוק כמספר ק״מ ממנו, ושהאקלים היה בכלל טרופי, ולא מדברי. דבר זה מרמז שייתכן שמי שבנה את הספינקס והפירמידות הייתה תרבות הרבה יותר קדומה ממה שטוענים ההיסטוריונים כיום. לא לפני 5,000 שנים, אלא לפני כ-50 אלף שנים!!
אם אכן כך הדבר, מדובר על ממצא יוצא מהכלל, שאמור להשפיע על תפיסת כלל עולמנו. אנו נוהגים לחשוב שככל שאנו מתקדמים בשנים אנו נהיים יותר מפותחים, אך האם באמת כך הדבר? או שיכול להיות שהאנושות של לפני 50 אלף שנים יותר מפותחת מהאנושות שהייתה לפני 5,000 שנים? ואולי, אפילו יותר מפותחת מהאנושות המודרנית?
אם כך עלתה בי התהייה - כיצד? איך תרבות כל כך ישנה ועתיקה הצליחה להגיע לכאלו הישגים בלתי נתפסים?
נהוג לחשוב שהפירמידות הן קברים ענקיים ששימשו בני מלוכה כדי שישמרו את גופם לנצח. אך התברר לי שיש חוקרים הטוענים כי הפירמידות היו בעצם מקדשים ששימשו כמרחב טקסי ומקודש עבור המצרים, וכמרחב לימודי עבור אנשי הרוח המצרים. בנוסף, יש הטוענים שהמומיות לא היו כלי לשימור והנצחת הגוף הפיזי עבור הפרעונים שמתו, כמו שחשבתי לפני, אלא הן היו כלי שימור אנרגיה ורוח עבור האנשים שנשארו בחיים, וכמן כן שימשו ככלי עזר עבורם להתחבר לחיבורים רוחניים גבוהים ולאנרגיה אלוהית. קצת מזכיר ברעיון את קברי הצדיקים של ימינו, אך באופן מעט שונה.
וזה מדהים לחשוב מה הם עשו שם באמת בפירמידות. הרי הם השקיעו עשרות שנים או יותר בבניית פירמידה אחת. לצורך השוואה, את הבורג' חליפה, שהוא הבניין הגבוה בעולם, לקח 6 שנים לבנות. ומדוע עשו זאת המצרים? אולי לעולם לא נדע את התשובה, אך זה מראה לנו עד כמה התרבות הזו השקיעה לא רק בחומר, אלא בעיקר ברוח.
ההתעסקות בגוף היא גישה הרבה יותר מערבית וחומרית לעומת מה שהיה נהוג פעם. הידע הרוחני שהיה קיים באותה תקופה, ובפרט הידע על המוות, נמחק כמעט כליל יחד עם המצרים והפרעונים מפעם. ולכן עד היום האנושות שחיה במצרים נשארה מאוד מסתורית, וכמעט שאין עליה פרטים וידע, חוץ מהאוצרות הלא מפוענחים שהשאירה אלפי שנים אחריה.
ואותה מחיקה של ידע רוחני משפיעה עלינו עד ימינו ממש. ניתן לראות את ההשפעה בתרגולים "הרוחניים" של ימינו. אחת הדוגמאות המובהקות היא היוגה. כיום, היוגה ידועה בעיקר כשיטת תרגול פיזית למתיחות וגמישות הגוף, וכדי להיחשב ל-״יוגי״, כל מה שצריך לעשות זה עמידת ראש, או תנועה אקזוטית כזו או אחרת. אך למעשה, המהות של היוגה רחוקה שנות אור מכך. תרגול היוגה הפיזי הוא חשוב ביותר ובריא, זה נכון. אך זהו אספקט מאוד קטן מתוך כל התורה וחוכמתה של היוגה.
יוגה היא בעצם דרך חיים המושתתת על ידע רב ופילוסופיית חיים עמוקה. היא הגיעה לעולם מתוך הוודות, שהם כתבי הקודש של ההינדואיסטים, וניתן למצוא אותה בכמה מקורות, אחד מהם הוא ה-״בהגווד גיטא״. משמעות המילה יוגה היא - לרתום או לאחד את האדם עם האלוהים. עבור היוגי, מכל תרגול, ואפילו על ידי הנשימה, יכול המתרגל להבין וללמוד שיעורים ולקבל תובנות גדולות על החיים. התרגול הוא נפשי ורוחני לא פחות מאשר פיזי. אך בחברה המערבית המטריאליסטית, מתמקדים רק ברובד הפיזי, שנקרא ״האתה יוגה״, ולא בעיקר. בפועל, ישנן חמש רמות של יוגה, כאשר ההאתה יוגה היא הנמוכה מביניהן.
את התופעה הזאת, של כרסום בידע הרוחני והתעסקות בטפל ובחומרי, מכנים שחיקה, ולצערנו ניתן לראותה בתרבויות ומסורות רבות.
אז מה כל כך מיוחד בדרך הרוחנית, למה היא חשובה, ואיך זה מתקשר למצרים - וליציאת מצרים?
כאמור בתורת הקבלה, המתייחסת אל התנ"ך כאל טקסט סימבולי ופנימי, מצרים מסמלת את המקום הנמוך והצר שבתודעתנו. ועל מנת להשתחרר ממנו, עלינו לצעוד בדרך רוחנית, אשר אמורה לשחרר אותנו מכבלי העבדות. בסיפור התנכי, בני ישראל היו נתונים בעבדות פיזית קשה מאוד, וכדי להשתחרר ממנה אלוהים היה צריך ״בסך הכל״ להכות את המצרים ב-10 מכות נוראיות, ולהעביר את בני ישראל דרך הים, כדי שנשתחרר. מדוע אחר כך הוא בחר להוליך אותם עוד 40 שנה במדבר? הוא עשה זאת כדי שיוכלו להיות 'בני חורין' אמיתיים, ומשוחררים מכבלי העבדות התודעתיים, ולא רק הפיזיים. וזוהי דרך רוחנית ארוכה ומייגעת ללא ספק.
הדבר הזה בא להדגיש, שהעבדות לא נעלמה מהעולם. היא פשוט עברה פנימה, לתוכנו, וכולנו עדיין עבדים ברמה התודעתית. זו רק אחת הסיבות מדוע מצרים האמיתית, הפירמידות והמקדשים כה רלוונטים מאז ועד היום. כיום אנו עבדים מודרנים: לתשוקות והתאוות - מיניות, אוכל, כסף, בגדים. להרגלים והדפוסים - חיי נוחות, שגרה, אמונות מגבילות. להתמכרויות - סמים, טלוויזיה, ועוד.
כל אלו הם בעצם הכלים של האישיות כדי לשלוט בנו, ובתודעה שלנו. ובמקרה או שלא במקרה, המילים 'חורין' 'ורוחני' מורכבות מאותן האותיות, רק בסדר שונה.
לכן, על מנת שנוכל לשחרר את עצמנו מהעבדות והכלא התודעתיים האלו, עלינו להתחיל ולצעוד בדרך רוחנית, אשר תיתן לנו כלים להתמודד בקרב הפנימי הזה. לכל דרך רוחנית שנבחר - יהדות, בודהיזם, תאוסופיה וכו', יש סט של מושגים, כלים, מיתוסים וערכים עליהם היא בנויה. אך במהות, כולן דומות. והמהות הזאת היא הפיכת האדם להיות ערכי ומוסרי. להפיץ אור, אהבה וחוכמה בעולם. לראות את האחדות ולא את הנפרדות. להילחם ביצר ובקרבות הפנימיים, להתחבר למהות הרוחנית והפוטנציאל שטמון באדם, ובסופו של דבר להביא אותנו לשחרור המיוחל, אל ההארה ואל הגאולה.
ועל כן, ממש כמו במסע למצרים, ישנם דברים שאי אפשר להסביר במילים, וצריך לחוות אותם בשביל להבין. כי כך היא גם הדרך הרוחנית. אפשר לדבר עליה ולנסות ולהסביר אותה. אך לבסוף את האמת יגלה רק האמיץ אשר צועד בה. כי בשבילו, האמת עולה על כל דמיון.